הערצה משחקת תפקיד חשוב בתנ”ך.
מה זאת אומרת הערצה?
הערצה הוא מונח המשמש לתיאור כבוד והערצה עמוקים למישהו או למשהו. בהקשר של הנצרות, הערצה מתייחסת למעשה של מתן כבוד או כבוד לאלוהים ולאנשים שאנו מעריצים את אמונתם , כגון קדושים או מנהיגי כנסייה. זוהי דרך להכיר בחשיבותו של אלוהים או אנשים המהווים מודל לחיקוי עבורנו. אנו עשויים להביע הערצה באמצעות מגוון דרכים, כגון באמצעות מילות תודה למישהו, תרומה של משהו לכבודו של אותו אדם, קריאת מקום על שם מישהו, הדלקת נרות כדי להראות כבוד לאדם, או אמירת תפילה המבקשת מאלוהים שיברך מישהו. על הדוגמה החזקה שלו לאמונה .
האם הערצה היא תנ”כית?
הערצה היא מושג המושרש עמוק בתנ”ך. מכיוון שהתנ”ך מעודד אותנו לעתים קרובות להתייחס לאנשים באהבה ובכבוד, הוא מקדם את הרעיון של הוקרה – כיבוד – הן לאלוהים והן לאנשים שאנו מעריצים.
המקרא מדבר לעתים קרובות על הערצת אלוהים בהקשר של פולחן. זה קורא לנו לכבד את אלוהים על ידי ריכוז חיינו סביב מערכות היחסים שלנו איתו וללכת לאן שהוא מוביל אותנו. טימותיאוס א’ 1:17 מכריז: “עכשיו למלך הנצחי, האלמותי, הבלתי נראה, האל היחיד, יהיה כבוד ותפארת לעולם ועד. אָמֵן.” בלוקס ט’:23 , ישוע אומר לנו כיצד להעריץ אותו: “‘אז הוא אמר לכולן: ‘מי שרוצה להיות תלמידי חייב להתכחש לעצמו ולקחת את צלבו מדי יום וללכת אחריי'”. הערצת אלוהים באמצעות מהלכי הלל. אנחנו קרובים יותר לאלוהים, כדי שנוכל ליהנות ממודעות גדולה יותר לנוכחותו איתנו. תהילים כב:3 מציין שאלוהים שוכן בשבחי עמו. כאשר אנו עובדים את אלוהים, אנו מכבדים אותו באופן טבעי. העברים יב:28-29 אומר: “לכן, מכיוון שאנו זוכים למלכות שאינה ניתנת לזעזע, הבה נודה, וכך נעבוד את אלוהים כראוי ביראת כבוד וביראה , כי ‘אלוהים שלנו הוא אש אוכלת’.
עם זאת, חיוני להבחין בין הערצה לפולחן . התנ”ך אינו תומך בשיטות הערצה שהן צורות של פולחן המוקדש לאנשים. אמנם אנו עשויים להעריץ ולעבוד את אלוהים, אך אנו יכולים להעריץ אנשים אך לא לעבוד אותם. רק אלוהים ראוי לסגידה, ולכן יש לשמור את הפולחן לאלוהים בלבד. המקרא תמיד מייחס הערצה בהקשר של פולחן לאלוהים בלבד.
לכן, אנחנו צריכים להיות זהירים כדי לוודא שהערצה שלנו לא תהפוך לסגידה – אלא אם כן אנחנו מכבדים את אלוהים. זה יכול להיות קל לצאת מהמסלול הרוחני על ידי הערצה לאנשים או לדברים שאנחנו אוהבים, שבסופו של דבר אנחנו נותנים להם עדיפות על פני אלוהים. אבל אם נעשה זאת, הם הופכים לאלילים בחיינו. אלילים יכולים לכלול כל אחד או כל דבר שאנו מקדישים לו יותר ממה שאנו מקדישים ליחסים שלנו עם אלוהים, כגון יחסים רומנטיים, חברויות, כסף, מין, עבודה, רכוש ותחביבים. דרך עוצמתית לוודא שאנו מכוונים את הפולחן שלנו רק לאלוהים היא לרדוף אחר הפלא של אלוהים באופן קבוע, כפי שאני מראה איך לעשות בספר שלי להתעורר לפלא. . ככל שאנו מגלים משהו שאלוהים עשה ומרגישים יראה, כך אנו מקבלים השראה להתמקד באלוהים ולא באלילים. בזמן שאנו עושים זאת, אנו יכולים לוודא שהערצתנו לא תפנה לפולחן של אף אחד או משהו מלבד אלוהים.
היכן אנו רואים הערצה בתנ”ך?
לאורך הברית הישנה והחדשה, אנו רואים דוגמאות של אנשים המפגינים הערצה לאלוהים ואנשים כמו דמויות דתיות שחיו חיי קודש ושימשו דוגמה לנאמנות. התנ”ך כולל גם פסוקים המעודדים אנשים נערצים כמו הורים, בני זוג ומנהיגי כנסייה.
בברית הישנה, בני ישראל כידו את אלוהים באמצעות ארון הברית. אלוהים אמר למשה בשמות כ”ה:17 : “שם, מעל לכסות בין שני הכרובים אשר על ארון הברית, אפגש איתך ואתן לך את כל מצוותיי לבני ישראל”. ארון הקודש נתפס כייצוג פיזי של נוכחות ה’ בעם, והוא זכה ביראת כבוד ובכבוד רב. אבל הערצת אלוהים אינה מוגבלת לטקסי הערצה. הוא מקיף את כל מה שאנו אומרים ועושים, שכן התנ”ך מדגיש את הערצת אלוהים בכל היבט בחיינו. דברים ו’:5 קורא לנו : “ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל כוחך”. ישוע חוזר על כך במרקוס 12:30 ומתיו כ”ב:37 . הברית הישנה גם מעודדת אותנו להעריץ אנשים על ידי כיבודם. שמות 20:12 קורא: “כבד את אביך ואת אמך למען תאריך ימים בארץ יהוה אלוהיך נותן לך.”
בברית החדשה, אנו רואים גם אנשים שמעריצים את אלוהים ואנשים אחרים. ההתגלות 4:11 מעודדת הערצת אלוהים: “אתה ראוי, אדוננו ואלוהים, לקבל תהילה וכבוד וכוח, כי אתה יצרת את הכל, וברצונך הם נבראו ויהיו.” פטרוס א’ 2:17 קורא לנו להעריץ את אלוהים ואחרים: “הראו כבוד ראוי לכולם, אהבו את משפחת המאמינים, יראו את אלוהים, כבדו את הקיסר.” הרומים 12:10 מדבר על הערצה לאנשים שאנו אוהבים (“היו מסורים זה לזה באהבה. כבדו זה את זה מעל עצמכם”) ואילו הרומים 13:7 קורא לנו לכבד ולכבד אנשים (“תן לכולם מה שאתה חייב להם: אם אתה חייב מסים, שלם מסים; אם הכנסות, אז הכנסה; אם כבוד, אז כבוד; אם כבוד, אז כבוד.”). בעברים 13:7 , אנו קוראים הוראות “זכור את מנהיגיכם, אלו אשר דיברו אליכם את דבר אלוהים. קחו בחשבון את התוצאה של אורח חייהם, וחקו את אמונתם”. זוהי דוגמה לאופן שבו אנו יכולים להעריץ את חייהם של גברים ונשים קדושים שחיו לפנינו ושימשו דוגמא לנאמנות. טימותיאוס א’ 5:17 אפילו אומר לנו להעניק הערצה נוספת (כבוד) למנהיגי הכנסייה: “הזקנים המכוונים היטב את ענייני הכנסייה ראויים לכבוד כפול, במיוחד אלה שעבודתם היא הטפה והוראה.”
חשוב גם לציין שגם הברית הישנה וגם הברית החדשה מזהירות מפני סגוד לכל אדם או משהו מלבד אלוהים. המקרא תמיד מייחס הערצה בהקשר של פולחן לאלוהים בלבד. שמות כ’:4-5 מצווה: “לא תעשה לך צלם בדמות דבר בשמים ממעל או בארץ מתחת או במים למטה. לא תשתחוה להם ולא תשתחוו להם…”. במעשי השליחים י’:25-26 , קורנליוס נופל לרגליו של השליח פטרוס ביראת כבוד, אך פטרוס גורם לו לקום ואומר לו: “אני רק אדם בעצמי”. מעשי השליחים 14:15 מתעד כי פאולוס וברנבס דוחקים באנשי ליסטרה לא לעבוד אותם. כאשר השליח יוחנן מתחיל לסגוד למלאך , המלאך עוצר אותו ומתקן אותו באומרו: “עבוד את אלוהים!” ( התגלות 19:10 והתגלות כ”ב:8-9 ).
סיכום
הערצה היא מושג חשוב בתנ”ך. זוהי דרך להראות כבוד וכבוד עמוקים למי שחיו חיי קודש ושימשו דוגמה לנאמנות. זה חיוני להבדיל בין הערצה לפולחן כדי לוודא שהפולחן שלנו מוביל אותנו בכיוון הנכון. רק אלוהים ראוי לפולחן שלנו, אבל אנחנו יכולים להעריץ הן את אלוהים והן את האנשים שאנו מעריצים כל עוד אנו עושים זאת מנקודת מבט מדויקת. אם נעשה בצורה נכונה, הערצה יכולה לעורר אותנו להתקרב לאלוהים וליהנות מפלא היחסים איתו.
