התנ”ך מדבר על

מי זה הכבש של אלוהים?

הביטוי “כבש אלוהים” הוא שם שניתן לישו בתנ”ך. התנ”ך מזכיר לראשונה את הכבש של אלוהים ביוחנן  1:29 , שם  יוחנן המטביל  רואה את ישוע ומצהיר, “ראה, הכבש של אלוהים, הלוקח את חטא העולם!”. יוחנן המטביל ממשיך להעיד על ישוע ומסכם ביוחנן  א’ 34 : “ראיתי ואני מעיד כי זה הוא הנבחר של אלוהים”. בכל פעם שהלה של אלוהים מופיע בתנ”ך, זה מתייחס לישו. 

מה המשמעות של “כבש האלוהים”?

ישוע ככבש האלוהים מבטא משמעות תיאולוגית וסמלית משמעותית. הוא מדגיש את אופי ההקרבה של שליחותו של ישוע כמושיע העולם. כשם שכבשים – חיות עדינות המסמלות טוהר – הוקרבו כקורבנות בברית הישנה כדי לכפר על חטאים, ישוע שימש כקורבן לכפר על חטאי האנושות. הביטוי “כבש אלוהים” מתייחס לישו כקורבן המושלם והאולטימטיבי שסיפק אלוהים לכפרה על חטאי עמו. 

מדוע “כבש האלוהים” כה משמעותי?

 ההתייחסות לישוע ככבש האלוהים מראה לנו את לב מדוע האמונה שלנו חשובה. רק על ידי אמון בהקרבתו של ישוע על חטאינו נוכל להתחבר לאל קדוש. אחרת, היינו מתים. יוחנן 3:16  חוגג את האהבה שמאחורי קורבן ליבה זה: “כי כה אהב אלוהים את העולם שהוא נתן את בנו היחיד, כדי שכל המאמין בו לא יאבד אלא יזכה לחיי נצח.” חשוב לנו לסמוך על עבודתו של ישוע בתור הכבש של אלוהים כדי שנוכל ליהנות מיחסים עם אלוהים ולצמוח בקדושה . כפי שכתב השליח פאולוס, “למעננו הוא [אלוהים] עשה אותו [את ישוע] לחטא שלא ידע חטא, כדי שנהפוך בו לצדקת אלוהים” (ב’ ה’:21 ) . 

ההקרבה נחוצה כי, כפי  שאומר העברים ט’:22  , “למעשה, החוק דורש שכמעט הכל יטהר בדם, וללא שפיכת דם אין סליחה”. כל מערכת ההקרבה שהוקמה על ידי אלוהים בברית הישנה מכשירה את הדרך לישו שיבוא להציל את העולם בתור השה של אלוהים. בשיטה זו, לעתים קרובות הוקרבו כבשים במקדשים כקורבנות לאלוהים כדי לכפר על חטאי האנשים. כבש הוקרב על חטאי העם בכל בוקר וערב בירושלים ( שמות כ”ט 38-42)). הקורבנות הללו בשרו את ההקרבה המושלמת של ישו על הצלב שתתרחש מאוחר יותר. מעניין שישוע מת על הצלב באותו זמן שהקרבת הערב נעשתה בבית המקדש. היהודים באותה תקופה הכירו את נביאי הברית הישנה ירמיהו וישעיהו, שניבאו את בואו של מי שיובל “ככבש לטבח” ( ירמיהו יא:19  וישעיהו  ל”ג:7 ). ישעיהו 53:5-6  מנבא על האופן שבו סבלו והקרבתו של ישוע יגאלו אנשים: “אבל על פשעינו הוא נקב, על עוונותינו נמחץ; העונש שהביא לנו שלום  היה עליו, ובפצעיו נרפא. כולנו, כמו כבשים, הלכנו שולל, כל אחד מאיתנו פנה לדרכו; והשם עליו ה’ את עוון כולנו”. האדם הזה היה לא אחר מאשר ישוע, הכבש של אלוהים.

אלוהים הורה לבני ישראל להקריב כבש לחג  הפסח  ( שמות יב:1-30 ). הכבש התמים ייצג טוהר, והקרבתו הייתה סמל לתשובה וכניעה לרצון האל. באופן דומה, מותו ההקרבה של ישוע על הצלב כדי להציל את האנושות מחטא מראה שהוא הכבש של אלוהים שמקריב את הקורבן האולטימטיבי הדרוש כדי לחבר את האנושות החוטאת לאל קדוש לחלוטין. למעשה, הריגת כבש הפסח והנחת דמו על עמודי הבתים מתארים בעוצמה את עבודת הכפרה של ישוע על הצלב. אם אנו סומכים על ישוע כמושיענו, אנו מכוסים רוחנית בדמו, אשר מגן עלינו מפני מוות רוחני.

הרומים 8:1-4מסביר כיצד ההקרבה הפיזית של ישוע איפשרה חופש רוחני לאנשים: “לפיכך, אין כעת גינוי למי שנמצאים במשיח ישוע, כי באמצעות המשיח ישוע, תורת הרוח הנותנת חיים שחררה אותך מהחוק של ישוע. חטא ומוות. כי מה שהחוק לא היה בכוח לעשות כי הוא נחלש על ידי הבשר, אלוהים עשה בכך ששלח את בנו שלו בדמותו של בשר חוטא להיות קורבן חטאת. ולכן גזר בנו את החטא בבשר, כדי שתתקיים בנו דרישת הדין הצדיקה, שאינם חיים על פי הבשר אלא על פי הרוח”. מכיוון שהאנושות חטאה בבשר (פיזית), ואלוהים הקדוש שלנו לא יכול להיות מושחת על ידי חטא, אלוהים עשה דרך לכפר על חטאינו פיזית כדי שלא ניפרד ממנו יותר בגלל הח.

פטרוס א’ 18-19  חוגג את עבודת הגאולה הזו: “כי אתה יודע שלא בדברים מתכלים כגון כסף או זהב נגאלת מדרך החיים הריקה שנמסרה לך מאבותיך, אלא עם היקרים. דם המשיח, כבש ללא רבב וללא פגם”. ישוע סיפק את כל מה שאנחנו צריכים כדי שיסלחו לנו לנצח על כל חטאינו, והוא משמש כסנגור שלנו  לכל מה שאנחנו צריכים. 

כל הפרק של  העברים 10  מתאר את חשיבות עבודתו של ישוע בתור השה של אלוהים הלוקח את חטאינו. כפי  שאומרים העברים 10:10  : “… קודשנו על ידי הקרבת גוף ישוע המשיח אחת ולתמיד.” כעת, אין צורך להקריב חיות כמו כבשים לאלוהים במקדש, מכיוון שישוע סיפק קורבן נצחי בשמנו כדי שנוכל ליהנות מיחסים עם אלוהים. הפרק ממשיך ומעודד אותנו להתמיד באמונתנו בביטחון  בגלל ההקרבה האולטימטיבית של ישוע עבורנו: “לכן, אחים ואחיות, מכיוון שיש לנו ביטחון להיכנס אל המקום הקדוש ביותר על ידי דמו של ישוע, בדרך חדשה וחיה שנפתחה עבורנו דרך הפרגוד, כלומר, גופו. , ומכיוון שיש לנו כהן גדול על בית האלוהים, הבה נתקרב אל ה’ בלב כנה ובבטחה מלאה שהאמונה מביאה, נזרק את לבנו לטהר אותנו מרע מצפון ונשטוף את גופנו. מים טהורים. הבה נאחז ללא מעצורים בתקווה שאנו מביעים, כי מי שהבטיח נאמן”.

לא רק שהתנ”ך מסתכל אחורה על צליבתו של ישוע ככבש האלוהים, אלא הוא גם מצפה לישוע ככבש האלוהים בשמים. ההתגלות ה’:6  מתארת ​​את ישוע בשמיים כ”כבש שנראה כאילו נהרג”. תמונה זו מחזקת את אופי ההקרבה של שליחותו של ישוע ומדגישה את הניצחון שהשיג באמצעות הקרבתו. כמה פסוקים מאוחר יותר  בהתגלות 5:11-13 , התנ”ך חושף את כל היצורים הנבראים בשמים ובארץ – מלאכים , אנשים ויצורים אחרים – סוגדים לישוע על עבודתו ככבש האלוהים: “ואז ראיתי ושמעתי את קולם של מלאכים רבים, המונים אלפים על אלפים, ועשרת אלפים פעמים עשרת אלפים. הם הקיפו את כס המלכות ואת היצורים החיים ואת הזקנים. בקול רם הם אמרו: ‘ראוי הכבש שנרצח לקבל כוח ועושר וחוכמה וכוח וכבוד ותפארת ושבח!’ אז שמעתי כל יצור בשמים ובארץ ותת הארץ ובים, וכל אשר בהם, אומרים: ‘ליושב על הכסא ואל הכבש תהילה וכבוד וכבוד ועוצמה, כי לעולם ועד!'” קטע זה מראה את החשיבות של הערכת הפלא של עבודתו של אלוהים  ולהגיב לה בהכרת תודה .  

ההתגלות ז’:9  מציגה את ישוע בשמיים בתור השה של אלוהים, עם כמות עצומה של אנשים שנשמתם נגאלה הודות להקרבתו עלי אדמות: “אחרי זה הסתכלתי, ולפני היה המון רב שאיש לא יוכל. ספור מכל עם, שבט, עם ושפה, העומדים לפני הכסא ולפני הכבש. הם לבשו גלימות לבנות והחזיקו בידיהם ענפי דקל”. מלאך מסביר לשליח יוחנן בהתגלות  י”ז:14  שישוע, השה של אלוהים, יביס את הרוע וימלוך מנצח על היקום: “הם ילחמו נגד השה, אבל הכבש ינצח עליהם כי הוא אדון. של אדונים ומלך מלכי המלכים – ועמו יהיו חסידיו הנקראים, הנבחרים והנאמנים”.

סיכום.

הכבש של אלוהים מתייחס לישוע כאל הקורבן המושלם והאולטימטיבי לחטא. המשמעות של טבת האלוהים מדברת על המסר המרכזי של הנצרות: שבאמצעות הקרבתו של ישוע, נוכל להתפייס עם אלוהים ולקבל מחילה על חטאינו. כבש האלוהים הוא משמעותי מכיוון שהוא מדגיש את משימת ההקרבה של ישוע ומסמל את תמימותו, טוהר ונצחונו על החטא והמוות. בעודנו מהרהרים במשמעות של האלוהים, יהי רצון שנקבל השראה מהאהבה הגדולה שיש לאלוהים אלינו ומהמחיר שישוע שילם כדי לגאול אותנו.