במשלי יז:15 אנו קוראים,
“המעצר” של ישו “היה חוקי, שכן הוא נערך על ידי הקצינים המתאימים, שפעלו לפי הוראות הסנהדרין. לא הייתה אי חוקיות בנסיבות שבהן הושפע המעצר. הדיון בסנהדרין היה חוקי, שכן זה היה רק דיון ראשוני, ולא היה משפט רשמי. מהלך המשפט בבית המשפט הרומי היה חוקי, שכן הוא עלה בקנה אחד עם ההליך המפורט במקורות שינקטו על ידי מושלי מחוזות בדיון בתיקים פליליים”.
נגד הבעל, הנה עשר דרכים שבהן משפטו של ישו היה בלתי חוקי. למרות שזה רק סיכום וחלק מהנקודות משולבות. לכמה חוקרים יש את המספר עד לפחות 18 סיבות.
1. מעולם לא היה צריך לעצור אותו.
יהודה לקח שוחד מהשופטים. ואותם שופטים (שכללו את הכוהנים והזקנים) היו מעורבים במעצר של ישוע . לא הוגש כתב אישום רשמי על פשע כלשהו, ולא הוצג כל אישום באותו רגע. לא ניתן צו מעצר. כפי שאומר הטקסט, “הם לקחו אותו.”
2. לא היה צריך להתקיים הליכים משפטיים בלילה.
לפי ההלכה היהודית:
- “תישפט עבירה מוות ביום, אבל השעה אותה בלילה.” – משנה, סנהדרין ד’. 1.
- “תיקים פליליים יכולים להיות מטופלים על ידי בתי המשפט השונים בשעות היום בלבד, על ידי הסינדריונות הקטנים מסיום טקס הבוקר ועד הצהריים, ועל ידי הסינדריון הגדול עד הערב.” – מנדלסון, “משפט פלילי של העברים העתיקים, “עמ’ 112.
- “הסיבה לכך שלא ניתן היה לערוך משפט עבירת מוות בלילה היא משום שכפי שאומרת המסורת שבעל פה, בחינת אישום כזה היא כמו אבחון של פצע – בכל מקרה, ניתן לבצע בדיקה יסודית ובוחנת יותר. נעשה לאור יום.” – הרמב”ם, סנהדרין ג.
על פי הברית החדשה, ישוע נעצר בלילה ולאחר מכן נלקח מיד אל קיפא, הכהן הגדול. זה, כך מספרים לנו, התרחש לפני שהתרנגול קרא, אות על הכחשתו של פיטר.
3. שום משפט בגין עבירת מוות לא יכול היה להתחיל ביום שישי או יום לפני יום חג שנתי.
לפי יצחק ווייז,
“אף בית משפט לצדק בישראל לא הורשה לקיים ישיבות בשבת או בכל אחד משבעת חגי המקרא. במקרים של פשע מוות, לא ניתן היה להתחיל משפט ביום שישי או ביום שלפני חג כלשהו, משום שלא היה חוקי לדחות מקרים כאלה יותר מאשר למשך הלילה, או להמשיך אותם בשבת או בחג” (1874, עמ’ 1874). 67-68).
אבל זה בדיוק מה שהתרחש. זה היה כנראה ביום שלפני השבת וביום הראשון של המצות.
4. משפט בגין עבירת מוות אמור להימשך יותר מיום אחד.
על פי המשנה, “אם יש לגזור גזר דין מוות, אין לסיים אישום פלילי לפני למחרת” (משנה, “סנהדרין” ד, א). זה יאפשר לתמוך בעדים אחרים או הגנה. הנאשם, אבל משפטו של ישו התנהל תוך פחות מתשע שעות.
5. השופטים לא היו חסרי פניות.
הסנהדרין היו אלו שהביאו את האישומים ובעלי המשפט. כפי שהעיר מנדלסון:
“התובעים היחידים היו העדים בפשע. העדים היוו את האישום. לא היה כתב אישום פורמלי עד שהעדים הללו נאמו באסיפה הציבורית. כשהם דיברו, והראיות של שניים הסכימו יחד, זה היוו את האישום המשפטי, לשון הרע. , או כתב אישום”. (מנדלסון ב”המשפט הפלילי של העברים העתיקים”, עמ’ 110)
עד הברית החדשה מראה שהסנהדרין כבר הייתה נחושה לצלוב אותו. זה בקושי היה משפט הוגן או נטול פניות.
6. כתבי האישום נגד ישו היו שקריים או לא הוכחו.
מה בדיוק היו ההאשמות נגד ישוע? כשהיה לפני הסנהדרין, החיוב היה חילול השם . לפי מרקוס 14:58 , שני עדי שקר ציטטו בטעות את ישוע ואמרו שהוא עומד להרוס את המקדש.
יתרה מזאת, עצם העובדה שהסנהדרין הלכה לחפש עדים להאשים את ישוע הפכה את כל ההליך לאחור. עדים היו צריכים להגיש כתב אישום, ואז מתחיל המשפט. היו צריכים להיות שניים או שלושה עדים, והם היו צריכים להסכים על הפרטים. אבל לפי מתי כ”ו, 65 , התקן לא נועד, אבל הסנהדרין אמרה שאין צורך יותר בעדים.
הם שמעו את מה שרצו לשמוע. הם לא נתנו הזדמנות להגנה ויצאו להוצאה להורג על סמך עדויות של עדי שקר. זה מצביע על היבט לא חוקי נוסף…
7. פסק הדין היה פה אחד.
זה מרגיש קצת מנוגד לאינסטינקטים שלנו. הרי אם תיק פשוט לגמרי, האם החלטה פה אחד לא צריכה להיחשב תיק פתוח וסגור? אבל לא כך חשב ההלכה הרבנית על הדברים. כמו חוקר אחד הגדיר זאת:
“בניגוד להיגיון ככל שנראה כלל זה, הוא מושתת על אנושיות רבנית וכתוצאה הכרחית של ההלכה הרבנית. זה עתה ראינו כי מסיבות טובות מאוד (נ’ 326) אין ליתן פסק דין של אשמה ביום הבדיקה, אבל במקום שבו כולם מסכימים לפתע על הרשעה, האם לא נראה שהנידון הוא קורבן של קנוניה. , וכי פסק הדין אינו תוצאה של הגיון מפוכח והתלבטות רגועה?”
8. ישוע לא קיבל הגנה.
החוק חייב מישהו לשמש כהגנה. ישוע לא קיבל שום מגן. שקול שוב את דבריו של יצחק וייז:
“אם אף אחד מהשופטים לא מגן על האשם, כלומר כולם מכריזים על אשמה, ללא מגן בבית המשפט, פסק הדין של האשמה היה פסול, ולא ניתן היה לבצע את גזר דין המוות” (עמ’ 74-75).
על פי דיוט. 13:14 הכהן הגדול היה אמור “לברר ולחפש ולבקש היטב”. אולם נראה כאילו הם עשו זאת בניסיון למצוא אנשים לגנות את ישוע. הם לא חיפשו בקפידה מגינים. ההלכה במשנה אומרת “השופטים ישקלו את הדבר בכנות מצפונם” (סנהדרין ד, ה). מה שקרה היה רחוק מזה.
9. גזר דין מוות יכול להינתן רק בבית משפט משפטי.
כך קובע ההלכה היהודית:
- “לאחר היציאה מהאולם גזית לא ניתן לגזור גזר דין מוות על אף אחד” (תלמוד, עבודת אלילים , פרק א’, כרך ח).
- “גזר דין מוות יכול להיגזר רק כל עוד הסנהדרין מקיימת את ישיבותיה במקום המיועד” (הרמב”ם ב”סנהדרין” י”ד).
זה היה מקרה הון, ולכן הסנהדרין (כל חבר נוכח) הייתה נדרשת להיפגש במקדש בהיכל האבנים החצובות. לא ניתן היה לגזור עונש מוות מחוץ למקום הזה. אבל לפי הברית החדשה, כל זה קרה בבית פרטי.
10. הם החליפו מטענים כשהם עמדו מול פילטוס.
במשפטים המוקדמים יותר של ישו, בגידה מעולם לא הוזכרה. אבל הם ידעו שלרומא לא אכפת מחוקי חילול הקודש. כדי שיבצעו את הצליבה, שינו המנהיגים הדתיים את האשמה מחילול קודש לבגידה. עכשיו בגידה היא משהו שלרומא יהיה אכפת ממנו. ופילטוס, כאשר שקל את הראיות, קבע שישוע לא אשם בשום אופן בבגידה (יוחנן 18:38, 19:4; מתי כ”ז:18 ).
סיכום
ישנם מרכיבים נוספים לכך שחלקם עשויים גם לראות בהם בלתי חוקיים. יש שטענו שחברי הסנהדרין נפסלו מלפסוק כלשהם. אחרים התמקדו בפעולתו של קיפא לקרוס את בגדיו – זו תהיה הפעולה שננקטים כשנשמע חילול השם. ובהחלט, התקפתו של ישו תשליך כל מראית עין של צדק עבור הנאשם.
מעשי השליחים ב’:22-24 מראה לנו שלמרות שהאנשים האלה פעלו ברשע, כל זה היה על פי תוכניתו של אלוהים ויוביל לגאולתנו :
“בני ישראל, תקשיבו לזה: ישוע מנצרת היה איש שהאל הוסמך לכם על ידי ניסים, נפלאות ואותות, שאלוהים עשה בקרבכם באמצעותו, כפי שאתם בעצמכם יודעים. האיש הזה נמסר לך על ידי התוכנית והידע המכוון של אלוהים; ואתה, בעזרת אנשים רשעים, הרגת אותו על ידי מסמורו על הצלב. אבל אלוהים הקים אותו מן המתים, משחרר אותו מייסורי המוות, כי אי אפשר היה שהמוות ישמור בו.
והשליח פטרוס אומר זאת על חפותו של ישוע,
כי עדיף, אם זה רצון ה’, לסבול על עשיית טוב מאשר על עשיית רע. כי גם המשיח סבל פעם אחת על החטאים, הצדיק עבור הלא צדיקים, כדי להביא אותך אל אלוהים. הוא הומת בגופו אך חי ברוח.
