היכן מדבר התנ”ך על הצליבה עם המשיח?
פאולוס משתמש בביטוי “נצלב עם המשיח” בפרק השני של ספר הגלטים: “נצלבתי עם המשיח; ולא אני חי, אלא המשיח חי בי; ואת החיים אשר אני חי כעת בבשר אני חי באמונה בבן האלוהים אשר אהב אותי ומסר את עצמו עבורי” ( גלטים ב’:20 ).
זהו פסוק פופולרי שהרבה נוצרים קראו, ציטטו ושיננו. אבל מדוע פסוק יחיד זה חשוב כל כך עבור הנוצרים להבין?
לאורך כל מכתביו של פאולוס, אנו רואים שהשליח היה מכוון, מאורגן ושיטתי בגישה לאמיתות המהותיות של הבשורה ובישר מה זה אומר להיות חסיד של ישוע המשיח. במקרים רבים, פול נאלץ להתעמת ואף להפריך תיאולוגיה רעה או תורת שווא שנכנסה לכנסייה, והובילה רבים מחבריה שולל.
למרבה הצער, עיוות הבשורה או מעקב אחר תפיסות שגויות של מיהו המשיח (ומה הוא השיג על הצלב) משפיעים באופן דרמטי על הלך הרוח של המאמין ועל בריאות הכנסייה. כפי שהיה קורה לעתים קרובות, הוראה גרועה העניקה השראה לחשיבה רעה, ותיאולוגיה גרועה הובילה לעתים קרובות לחיים גרועים. זו הסיבה שכתב פאולוס למאמינים בגלטיה, “אם מישהו מטיף לכם בשורה בניגוד למה שקיבלתם, הוא יהיה ארור” ( גלטים א’:9 ).
כל אמונה המושתתת על כל בשורה אחרת מלבד השליחים שהטיפו חייבת להידחות במהירות. זוהי אמונה הבנויה על רעיון כוזב של מיהו המשיח, מה הוא עשה על הצלב ואיזה תפקיד אנו ממלאים, אם בכלל, בישועה שלנו.
לפול היה אכפת מהמאמינים של גלטיה כדי לא לתת להם להמשיך לחיות תחת הוראה גרועה ותיאולוגיה שממקדת את ישועתם במעשים אישיים, לא בחסד של ישוע המשיח. זהו מסר ואזהרה שגם הנוצרים כיום צריכים לשים לב.
מהו ההקשר של פאולוס מדבר על הצלוב עם המשיח?
השליח פאולוס כתב לכנסיות רבות. כמה מהכנסיות הללו הוא עזר לייסד. אחרים הוא טרם ביקר אך קיווה לעודד ולשרת אותם בעתיד.
הנושא של מכתביו (או איגרותיו) של פאולוס משתנה. בחלקם כתב פול כדי לטפל בבעיות התנהגותיות ספציפיות הגורמות למתח בתוך הכנסייה. במקרים אחרים, הוא היה צריך להתמודד עם טעויות דוקטרינריות חמורות שהשחיתו את הוראת השליחים והובילו מאמינים רבים מהאמת הבשורה.
הטון של מכתביו יכול להיות סבלני ומעודד לפעמים, עימות אצל אחרים. במכתבו לגלטים, המסר של פאולוס דחוף.
באותה תקופה, קבוצה בולטת של מאמינים יהודים הידועים בשם המתייהדים עמדה על כך שהגויים המומרים דבקו בקפדנות ב”מעשי החוק”. במקום לאמץ את חירותם במשיח, על המתגיירים הללו הועמסו על שמירת החוקים והמנהגים היהודיים כדרישה או תנאי מוקדם לישועה. במקום לקבל את הישועה שבאה על ידי אמונה בלבד, המתייהדים שמו את מוקד ההצדקה לפני אלוהים במעשים אנושיים ודבקות בחוק, לא בחסדו של ישוע המשיח.
השליח פאולוס לא היה מזה כלום. הוא זיהה את חומרת ההשקפה המעוותת כל כך של הבשורה והישועה.
למרות שהחוק שנתן אלוהים ליהודים בברית הישנה יכול לחשוף את חומרת חטאו של האדם, הוא אינו יכול להציל או להצדיק את האדם מחטאו. רק למשיח, דרך מותו על הצלב ותחיית המתים שלאחר מכן, יש את הכוח לעשות זאת.
כפי שפול היה כותב באופן דומה בספר הרומים:
“זוהי צדקת אלוהים באמצעות אמונה בישוע המשיח עבור כל המאמינים; כי אין הבדל, כי כולם חטאו ונפלו מכבודו של אלוהים, בהיותם מוצדקים כמתנה בחסדו באמצעות הגאולה אשר במשיח ישוע, אותו הראה אלוהים בפומבי ככפרה בדמו באמצעות אמונה. זה היה כדי להפגין את צדקתו, כי באיפוק הרחמן של אלוהים הוא הניח לחטאים שנעשו קודם לכן ללא עונש; להפגנה, כלומר, של צדקתו בזמן הנוכחי, כדי שהוא יהיה צודק ומצדיק את מי שמאמין בישוע. “ ( הרומים 3:22-26 )
פאולוס היה צריך לטפל בשגיאה החמורה של הכנסייה הגלטית כדי להחזיר את המיקוד שלהם לחסדיו של ישוע המשיח. שכן אם אנו מאמינים שאנו יכולים לזכות בישועה באמצעות מאמצינו או מעשינו, מותו של ישוע המשיח על הצלב ייראה כבלתי מספק. כתוצאה מכך, הנטל להצלתנו מוטל על יכולתנו (או חוסר יכולתנו) לדבוק בחוק. אף אחד לא מסוגל לשמור על החוק בצורה מושלמת. במקום זאת, המשיח מציע חופש מחוקיות, מעשים וחוק באמצעות חסדו.
פאולוס מבהיר כי “אדם אינו מוצדק על ידי מעשי התורה אלא על ידי אמונה במשיח ישוע, אפילו אנו האמנו במשיח ישוע, כדי שנוכל להיות מוצדק על ידי אמונה במשיח ולא על ידי מעשי התורה; כיון שבמעשי התורה לא יוצדק בשר” ( גלטים ב’:16 ).
הוא ממשיך, “כי דרך התורה מתתי לתורה כדי לחיות לאלוהים. נצלבתי עם המשיח; ולא אני חי, אלא המשיח חי בי; ואת החיים אשר אני חי כעת בבשר אני חי באמונה בבן האלוהים אשר אהב אותי ומסר את עצמו עבורי. איני מבטל את חסד אלוהים, כי אם צדקה באה באמצעות התורה, אז המשיח מת ללא צורך” ( גלטים ב’:19-21 ההדגשה הוספה).
מתי אנחנו נצלבים עם המשיח?
בקטע זה, פאולוס מדגיש שאנו נושעים בחסד, לא במעשים, וכי אנו מוצדקים בפני אלוהים בגלל עבודת הכפרה של המשיח על הצלב, לעולם לא שלנו.
איננו מסוגלים להציל את עצמנו מחטאינו. איננו יכולים לשלם את העונש על אינספור הדרכים בהן חטאנו לאלוהים.
במקום זאת, על הצלב, המשיח לקח את חטאינו ואת העונש שאנו משלמים על חטא. על ידי פצעיו, אנו יכולים להירפא ( פטרוס א’ 2:24 ; ישעיהו 53:5-6 ). “הוא עשה את מי שלא ידע חטא להיות חטא למעננו, כדי שנהיה לצדקת אלוהים בו “ ( ההדגשה השנייה לקורינתיים ה’:21 ).
במוות זה, ישו מת אחת ולתמיד ( הרומים ו’:10 ). הוא הוקם לחיים כדי שנוכל להיות מוצדקים בפני אלוהים דרכו ( רומים ד’25 ). גם אנחנו שותפים בבשרו ובדמו כך שבאמצעות מותו ותחייתו, גם אנחנו ננצח את החטא והמוות ( עברים ב’:14 ).
בשובו לגלטים 2 , פאולוס מבהיר שבאמצעות הישועה, החטא שלנו והחיים שחיינו פעם תחת החטא “נצלבו עם המשיח”. זוהי המרה מיידית. אנחנו, פעם שמתנו בחטאינו, נצלבנו והובאנו לחיים עם המשיח.
אנחנו לא ממש נצלבים לצד ישוע. צליבה פיזית על צלב אינה דרישה לישועה. עם זאת, אנחנו, שפעם היינו מתים חסרי תקווה בחטא, חטאנו ממוסמרים על הצלב והונחו על גופו השבור של ישוע המשיח. הוא תפס את מקומנו ושילם את הקנס. האדם הנשלט על ידי החטא, שהמקרא קורא לו בשר, נצלב עם המשיח.
יש שיטענו כי באמונה שישוע המשיח מת על חטאינו וקיבלנו את מתנת הגאולה שלו בחינם, אנו מקבלים את ישוע המשיח כאדון ומושיע. יש בזה קצת אמת. עם זאת, הבנה נכונה של הישועה מכירה בכך שבין אם נקבל אותו או לא, ישוע המשיח הוא האדון והמושיע. יתר על כן, המשיח בסופו של דבר מצדיק אותנו כאשר אנו שמים בו את אמונתנו ובוטחנו בו. בהיותנו נצלבים עם המשיח, אנו משתנים, משתנים ונעשים חדשים.
מה משתנה כאשר אנו נצלבים עם המשיח?
ישוע אמר לחסידיו לעתיד כי “אם מישהו רוצה לבוא אחרי, עליו להתכחש לעצמו, לקחת את צלבו וללכת אחרי. כי מי שרוצה להציל את חייו יאבד אותם; אבל מי שיאבד את חייו למעני ימצא אותם” ( מתי ט”ז:24-25 ).
מה משתנה כאשר אנו נצלבים עם המשיח? התשובה היא הכל.
באמצעות הישועה, המשיח הרג את האני הישן שלנו. בכך, עלינו לנטוש את דרכינו החוטאות ולהיכנע לחלוטין לאדנותו ולסמכותו של ישוע המשיח. זו שפה רדיקלית לומר שעלינו להצלב עם המשיח. עם זאת, במוות של חטאנו ותשוקותינו החוטאות ( גלטים ה’:24 ), אנו מחליפים מוות בטוח בחיי נצח במשיח. גם זו יציאה רדיקלית מהמנטליות המרוכזת בעצמה, הממוקדת בעצמה, השולטת בעולמנו.
לאחר שנצלבנו עם המשיח, אנו הופכים ל”יצירות חדשות” לחלוטין ( ב’ ה’:17 ). אנו מכירים בכך שאיננו משלנו יותר מאז שנקנו במחיר ( הראשונה לקורינתים ו’20 ). יש לנו תקווה חדשה בהבטחת ישועתנו ומקומנו לצד המשיח לנצח ( עברים יב:2 ). אהבת המשיח ופרי הרוח שולטים בנו כעת ( ה’ ב’ לקורינתים ה’:14 ; הגלטים ה’:22-23 ). אנו הופכים לעבדים לצדקה במקום לחטא ( רומים ו’:15-23 ). המשיח הופך לתשוקה הגדולה ביותר שלנו ( קולוסים 3 ).
על הנוצרי הגואל להחליט אם ישאירו מאחוריו את החטא שנצלב פעם עם ישו על הצלב או להרים אותו שוב ( הרומים ח’:13 ). שכן למרות שאנו מוצדקים אחת ולתמיד, כל נוצרי חייב למות מדי יום לרצונותיו ולהניח בצד כל צורה של חטא המבקשת למלוך במקומו של ישו.
כשעינינו נשואות בחסד של ישוע המשיח, האהבה והכוח של המשיח מתגברים בחיינו. לא רק זה, אלא שהחשיבות שאנו מייחסים לעבודות ולרצונות שלנו יורדת ( יוחנן ג’:30 ). המשיח לבדו הופך מספיק, ובחסדו, אנו משוחררים מהנטל של הניסיון לזכות בהסכמתו או להרוויח את ישועתנו.
זה היה מסר שהיה על פאולוס להבהיר בשפע לכנסייה בגלטיה. זהו מסר שגם הנוצרים כיום חייבים לאחוז בו.
